שמחים לשתף כי גם השנה משרדנו, אורלנסקי, איזנברג, מוזסון ושות', עורכי דין, זוכה להיכלל במדדים היוקרתיים BDI ו-DUN'S100!

ההכרה הזו היא תוצאה של מחויבות בלתי מתפשרת למקצועיות, מצוינות, ושירות אישי ברמה הגבוהה ביותר עבור לקוחות המשרד.

תודה רבה ללקוחותינו, לעובדי המשרד המסורים ולשותפינו לדרך על האמון והתמיכה לאורך השנים.
הישגים כאלו מחזקים אותנו להמשיך ולשאוף קדימה בכל אתגר משפטי.

נמשיך להוביל, להצטיין ולהעניק את הטוב ביותר עבורכם!

• לחצו לצפייה בדירוג המלא של DUN'S 100 
• לחצו לצפייה בדירוג המלא של BDI

משרד אורלנסקי, איזנברג, מוזסון ושות' רושם הישג משפטי משמעותי נוסף – החלטה תקדימית של ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה (מחוז מרכז) ברשות היו"ר דביר סגלוביץ', קובעת לראשונה כי חוכרי קרקע מרמ"י – קיבוצים, מושבים ואף חוכרים פרטיים – אינם זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בשל אישורה של תכנית המשנה את יעוד הקרקע ליעוד ציבורי (כביש, רכבת וכיוצ"ב..), במקרים בהם חוזה החכירה כולל סעיף שינוי ייעוד, לפיו הקרקע חוזרת לרמ"י בעת שינוי הייעוד.

חשוב לציין כי סעיף שינוי היעוד מופיע כמעט בכל חוזי החכירה של רמ"י.

את ההליך הובילו בהצלחה עורכי הדין יגאל קלדס וחגי חביב ממשרדנו, כאשר הייצוג והטיעון המשפטי הנרחב הובילו לקביעה עקרונית בעלת השלכות רוחב מהותיות לכלל החוכרים מקרקעי המדינה.

רקע ההחלטה

ההליך עסק בתביעה לפיצוי בסך של 8.2 מיליון ש"ח שהגישה חברת יכין חק"ל נגד הרשות המקומית וחברת נתיבי ישראל  בעקבות אישור תת"ל 43 – תוכנית מתאר ארצית לדרך (הרחבת כביש 4) שחלה על קרקעות רבות שבחכירת יכין חק"ל.

במקרה זה, למרות שבחוזי החכירה המקוריים לא הופיע סעיף שינוי ייעוד, נקבע בעבר בפסק דין של בית המשפט העליון כי סעיף זה חל גם עליהם, כחלק מהחלטת רמ"י (1046) שהאריכה את תוקף חוזי החכירה. בנוסף, נפסק כי יכין חק"ל לא תחויב בהיטל השבחה  אם ישונה יעודם של הקרקעות ליעוד משביח בשל העובדה  כי חברת יכין חק"ל חכרה את הקרקעות לשימוש חקלאי בלבד.

מסקנות ועדת הערר

ועדת הערר קיבלה את עמדת משרדנו, לפיה עצם קיומו של סעיף שינוי הייעוד מונע פיצוי לפי סעיף 197. הוועדה קבעה כי הפגיעה של יכין חק"ל היא כלכלית ונובעת מהוראות חוזיות – ולא תכנוניות. לפי ההחלטה, זכות החכירה הייתה כפופה לסעיף שינוי ייעוד מלכתחילה, ולכן אין קשר סיבתי בין הפגיעה להוראות התכנית, שכן הקרקע היתה חוזרת לבעליה גם לו התכנית היתה תכנית משביחה אשר היתה מעלה את ערכן של המקרקעין.   

במילים אחרות –  החובה של החוכר להחזיר את הקרקע לרמ"י בשל שינוי יעודה, אינה תלויה בהוראות התכנית, אלא היא למעשה חובת החלה החוכר מכח הסכם החכירה ומדובר בפגיעה כלכלית ולא בפגיעה תיכנונית, שכן  הנזק נגרם כתוצאה מיחסים חוזיים ולא בשל פגיעה בתכונות המקרקעין עצמם.

ועדת הערר חידדה בהחלטה את ההבדל בין פגיעה תיכנונית הנגרמת כתוצאה מפגיעה במקרקעין עקב הוראות התכנית החלות על המקרקעין לבין פגיעה כלכלית אשר נגרמת לא כתוצאה מהוראות התכנית  אלא מכח חובה חוזית להשיב את הקרקע בשל הוראות שינוי היעוד.

ועדת הערר הבהירה כי התרופה לחוכרים במקרים כאלה היא תביעת השבה ישירה מול רמ"י, ולא תביעה לפי סעיף 197 מול הרשות המקומית, אך ציינה כי גם אם רמ"י תדחה תביעה זו, עדיין אין לחוכר עילת תביעה מול הועדה המקומית וחברת התשתית יוזמת התכנית.

ההחלטה התקבלה ברוב דעות, כנגד דעתה החולקת של השמאית סירקיס, והיא נפרסה על פני 33 עמודים מנומקים היטב.

המשמעות הרחבה

מדובר בהחלטה תקדימית שתשליך על מאות ואף אלפי חוכרי קרקעות ברחבי הארץ – קיבוצים, מושבים, ופרטיים – שמחזיקים בקרקע מכוח חוזה מול רמ"י הכולל סעיף שינוי ייעוד. לפי החלטה זו, הם אינם רשאים עוד לתבוע פיצוי בגין ירידת ערך מול הוועדות המקומיות או חברות התשתית, אלא רק לפנות לרמ"י בהליך השבה.

מדובר במהפכה של ממש אשר תהא לה השפעה על כלל הגופים שצוינו לעיל.

אנו מברכים את עורכי הדין יגאל קלדס וחגי חביב ממשרדנו על ההישג המשפטי המרשים והתרומה החשובה לגיבוש ההלכה בתחום.

סופרין ווייס רכשו אופציה לקרקע בבני ברק תמורת 10 מיליון שקל – מרכז הנדל_ן